גם קופות החולים הסובלות מהגירעונות הנוצרים מהיעדר מנגנון עדכון עתרו לבג``ץ. בג``ץ הורה לשרי הבריאות והאוצר לנסות להגיע להסכמה ביניהם לגבי אופן העדכון, ובינתיים הגירעון מוטל על צרכני הבריאות: התרופות יוקרו, נגבית השתתפות עצמית בבדיקות ואבחונים שונים ובביקור רבעוני אצל רופא מומחה. לגבי החולה פירושו של דבר הוצאה של מאות שקלים נוספים בחודש. אחת התוצאות של התפתחויות אלה, היא שבעלי הכנסות נמוכות מתקשים לשלם עבור שירותים להם הם זקוקים. )11% מהמשתייכים לחמישון התחתון ויתרו על טיפול ו- %21 ויתרו על תרופות, ע``פ סקר של מכון ברוקדיל, שפורסם במכון אדווה). מה גם שתחומי טיפול נוספים כמו: בריאות
הנפש והאשפוז הסיעודי אינם נכללים כלל בסל הבריאות.
הירידה ברמת השירותים מגבירה את הפנייה לרפואה הפרטית ומגדילה את מספר האנשים הרוכשים ביטוח בריאות משלים (בקופ``ח ו/או בחברות ביטוח פרטיות). הדבר מקטין את הלחץ על הטיפולים במסגרת הרפואה הציבורית ואת הלחץ על הממשלה לעדכן את סל הבריאות. ביטוח הבריאות הפרטי הוא שוק פרוץ ללא פיקוח. רוב הרוכשים אינם יודעים מה רכשו ומתאכזבים מרה ביום בו הם זקוקים לשירותים אלה.
אם אתרע מזלו של החולה והביטוח שלו מכסה את עלות שירות הרפואה הפרטי, אזי הוא יכול לבחור ברופא שיטפל ושינתח אותו. הוא יזכה בקדימות בתור לניתוח ולטיפולים רפואיים אחרים ועוד. משמעו של השר``פ הוא שתחת גגו האחד של אותו בית חולים ציבורי מאושפזים חולים שווים ושווים יותר. בעלי האמצעים המסוגלים לשלם עבור שר``פ זוכים בקדימויות על חשבון מעוטי האמצעים, הנאלצים להסתפק ברופאים הפחות בכירים ובמועד ניתוח מאוחר יותר.
למעשה, השר``פ מעניק לישראלים בעלי אמצעים - הן הרופאים הבכירים והן החולים בעלי האמצעים - סובסידיה ציבורית, המגולמת במתקן בית החולים ובציודו. לו נאלצו חולים אלה לממן את מלוא העלות של טיפול פרטי, המחיר היה גבוה הרבה יותר. לו נאלצו הרופאים להעניק טיפול פרטי, היו צריכים להשקיע בהקמת תשתית רפואית עצמאית. השר``פ, למרות שמו, איננו פרטי במלוא מובן המלה: המדינה - דהיינו, כל הישראלים - מממנת את עיקר העלות של הקמת בית החולים, ואילו בעלי האמצעים זוכים בטיפול פרטי תמורה תוספת פעוטה, יחסית לעלות הכוללת. אלא שתוספת זו גבוהה מספיק כדי להותיר ישראלים רבים לחסדי הטיפול הרגיל. לא רק טיב הטיפול עומד כאן למבחן, אלא גם ובעיקר עומדת למבחן האתיקה הרפואית. לא רק העמדת המוסדות שנבנו בכספי משלם המיסים לטובת הרפואה הפרטית. עומדת כאן למבחן שאלת היחס לחולה.
אם בית חולים מכובד כמו: הדסה הר הצופים מציע לחולים שר``פ כדי שיבחר את הרופא המטפל וייהנה מטיפול אישי בזמינות סבירה וכן משירותים נלווים המצויים בהדסה , הכוללים מעבדות, אמצעי הדמייה וחדרי ניתוח מן החדישים ביותר הקיימים היום מדוע שלא ייהנה מכך כל חולה, גם אם מצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת? מדוע שלא יקבל טיפול מטובי המומחים, יעוץ משפטי וחוות דעת שניה?
והפתרון? הפתרון טמון בכך שהמדינה תעצור את השחיקה באיכות שירותי הבריאות ותעניק לכלל האזרחים והאזרחיות שירותי בריאות באיכות גבוהה ללא קשר ותלות ביכולתם הכלכלית.
על קברניטי המדינה לבדוק היטב את הסיבות להחלטות הקשורות לרפואה הציבורית: האם הן החלטות הניתנות בלחץ של רגע? בלחץ פוליטי? תקציבי? או שהן ניתנות לאחר שיקול דעת ושקלול כל הגורמים האפשריים?
ואם אין המדינה מסוגלת לדאוג לרפואה ברמה גבוהה לאזרחיה, נשאר רק מפלט אחד והוא: הפרטת שירותי הבריאות!! שירותים ציבוריים יינתנו אך ורק לבעלי הכנסה נמוכה וכל השאר ימצאו את דרכם, כי ממילא זה מה שהם עושים היום.
בינתיים, החליט בג``ץ על איסור הפעלת שירותי הרפואה הפרטית בבתי חולים למשך 60 יום. בעוד כחודשיים ידון בג``צ בעתירה נגד שרותי השר``פ בבתי החולים ותתקבל החלטה סופית בענין.
נשארת רק שאלה אחת באויר: האם בעלי המאה לא יועדפו גם לאחר החלטה זו?
פורסם בפורטל BSH
