במהלך היומיים הראשונים ללימודים שבתו מורי ארגון המורים המלמדים בחטיבות הביניים ובבתי הספר העל יסודיים. חצי מיליון תלמידים המתינו לתחילת שנת הלימודים, וזו אכן החלהאתמול בבוקר גם עבורם. דניאל ברנבוים שוטח את טענותיו כלפי רן ארז, יו``ר ארגון המורים, וטוען, ``על שרת החינוך לעשות מעשה ולהפסיק אחת ולתמיד את בזיון השביתה``. נילי גולן מביאה את הצד האחר, ומסבירהמדוע המורים שובתים.
שביתות מורים בישראל אינן גורמות שינוי. שביתה היא כלי רב כוח, ובכל זאת, אפילו השביתות הארוכות בעבר, לא הניבו את התוצאות המקוות , כי החינוך אינו בראש מעייניהם של מנהיגי הדור. אחרת, לא היינו מוצאים שבמהלך שנת הלימודים תשס``ב קוצצו כ-39,000 שעות שבועיות בכתות י` עדי``ב, שהם כ- 6% משעות הלימוד בשנה - כל תלמיד בכתות אלה ילמד בשנת הלימודים תשס``ג שתי שעות שבועיות פחות מבשנה שעברה. אחרת, לא היינו מגלים ש 737מורים קבועים פוטרו, ומשרות של יותר מ-3,000 מורים קוצצו, עד כדי מחצית משרתםויותר. מאז 1996 קוצצו מתקציב החינוך מעל שניים ורבע מיליארד ש``ח. רק מאזכינונה של ממשלת שרון קוצצו מתקציב מערכת החינוך כ-820 מליון ש``ח, והנה על הפרקקיצוץ נוסף לשנת 2003, שאושר בממשלה ויוגש לאישור הכנסת, בשיעור של 450 מליוןש``ח.
גם בתקופה בה המצב הכלכלי מחמיר והולך אין הצדקה לקיצוציםמעמיקים כל כך, ומי עומד בפרץ? המורים. שרת החינוך מעפעפת בעיניה ואומרת שמערכתהחינוך תעמיק את הטיפול באלימות, בנגע הסמים, בתאונות הדרכים, אלא שהיא אינה עונה על השאלה הקשה: מי יעשה זאת ומתי? תוכנית הלמודים והדרישה להישגים גבוהים בעינה עומדת, והקיצוצים, כידוע, בעינם. אולי מתכוונת השרה לשעורים שיתקיימו בהפסקות או בזמנם החופשי של המורים?
בכל פעם שעולה נושא שכרם של המורים, רועמות הרוחות על מספר שעות ההוראה במשרת הוראה, כאילו משרתה של מורה מסתכמת בשעות הוראה פרונטלית. אולי ישנם מורים, המסוגלים לזכור מה לימדו בשנה שעברה ולחזור עליהם כתוכי, כאילו לא השתנה דבר בעולם. כאילו התלמידים אותם תלמידים והידע המצטבר לא התחדש. אני איני מכירה מורים כאלו. אני מכירה מורים לומדים, משתלמים ובונים את תוכניות הלימוד כל שנה מחדש. עבורם, זו מטרתה של החופשה הגדולה. במשך שנת הלימודים מבלים המורים והמורות שעות על גבי שעות בהכנה, בישיבות, בהשתלמויות ובפגישות עם עמיתים, הורים ותלמידים. משום מה, שעות אלו אינן נרשמות במניין שעות העבודה, וכאלה גם השעות אותן מבלה המורה בשיחות טלפון עם ההורים. כבר מזמן, הציע ארגון המורים מעבר לשבוע עבודה בן 36 שעות. המורה יקבל חדר ותנאים נוחים לביצוע עבודתו ולא יאלץ לשבת בחדר מורים עם עוד כמה עשרות מעמיתיו ולנהל ברעש ובחוסר אינטימיות ראויה שיחות עם תלמידים, מורים או אנשי מקצוע. בחדרו יוכל לשמור את חפציו ואת כוס השתייה שלו, כי בימינו אלה גם כוס הוא מצרך יקר המציאות. הצעות אלו נדחו על הסף, מסיבות תקציביות. אם יכירו משרד החינוך ומשרד האוצר בכך שמורה עובדת שעות רבות שאינן חלק מהמשרה הרשמית שלה, אולי יואילו לממן את הקפה והסוכר שאותם היא צורכת. האם אתם מכירים מוסד, חברה או בית עסק בהם העובדים קונים מכספם כוסות ונס קפה? וחלב?
לא פלא, שמורים מעדיפים לעזוב את מקצוע ההוראה ואחרים מעדיפים שלא לבחור בו. לא פלא שהמורים מתוסכלים. עבודתם אינה מוערכת מצפונם מייסר אותםעל המעט שהם יכולים לתת לתלמידים, בתנאים הקשים שהמערכת מציבה, ולענין השכר - הם גם אינם מקבלים תמורה סבירה לעבודתם.
במשך כל השנה מנסים ארגוני המורים לשנות את רוע הגזירות ללא הצלחה. שרת החינוך אינה מגינה על המערכת אלא על הממשלה, שר האוצר קופץ את ידו ועולם כמנהגו נוהג. התוצאה ידועה: ישראל הולכת ומתדרדרת בכל מבדק או סקר שלהישגים לימודיים. לאחרונה נמצאה במקום ה-28 בלימודי המתימטיקה בעולם, קרוב יותר למדינות העולם השלישי מאשר למדינות המפותחות. משרד החינוך מנסה לפתור את הבעיה באמצעות בזבוז כספים על תוכניות לימוד חדשות, על חשבון הקיימות. שרת החינוך היקרה: הבעיה אינה תוכנית זו או אחרת, הבעיה היא המורים והמורות שאתם את עובדת, הם אינם מסוגלים לתת מעצמם יותר בתנאים הללו. מורות שאינן מתוגמלות ואינן מוערכות, אינןיכולות להביא את התלמידים להשגים.
``כל אנשי החינוך, כל בעלי המקצוע וכל אדם מן היישוב ומסכימים שאין חשוב יותר מן ההשקעה בחינוך, שכן מערכת החינוך אוצרת בתוכה את התשתית האנושית החשובה ביותרבמדינה. השקעה בחינוך היא הערובה לשיפור הישגיות ולמקצועיות, ובעתיד - מתן אפשרויות העסקה, להפחתת האבטלה, לשיפור רמת החיים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים. השקעה בחינוך פירושה עתיד טוב יותר לילדינו, ומכאן עתיד טוב יותרלמדינה.`` אומר רן ארז יו``ר ארגון המורים בשמם של המורים בחטיבות העליונות, אבלאין מקשיב. כולם יודעים לומר, שיש לטפל במעמד המורה בישראל, אבל רק לאחר יומייםשל שביתה ייאותו מחזיקי אוצר המדינה לשבת ולדון בקיצוצים.
ארגון המורים שבת, לכאורה, רק כדי לטפל בתנאי פרישתם של מוריםקבועים שפוטרו. הסיבה הזו, שנדמית מצומצמת, קוממה על הארגון את שרת החינוך, ואפילו הפיקה מסרים עוינים לשביתה מצד מורים. אלא שתנאי הפיטורין של מורים קבועים, חלקם אחרי שנות עבודה רבות במערכת ועל סף פנסיה, הם לא רק עניינם שלמספר המורים המצומצם שבו דובר. דווקא בהינתן מדיניות הקיצוץ הבלתי נלאית, ובהינתן התסכול המובנה במעמדם של המורים, חשובה במיוחד הידיעה, שבעת צרה - הם מאוגדים, וזכויותיהם לא ייפגעו. בלעדי הידיעה הזו, יקשה על המורים עוד יותר למלאאת תפקידם.
סופו של ענין, הציבור משוכנע, שהפשרה שהתקבלה היא כזו שהוצעהלמורים עוד בטרם תחילת השנה. אבל כאן נדרשת יכולת אבחנה. דבריו של אוהד מראני, מנכ``ל משרד האוצר, כפי שצוטטו ב YNETאינם מעידים על סיכום שהוצע כבר, אלא על סיכום על פי מתווה שהושג, ושאיננו מהווה פריצה של מסגרות התקציב ומדיניות השכר. ההצעה שאותה העלה יו``ר ארגון המורים היתה, ככל הנראה, הצעה יצירתית, שמאפשרת תנאי פרישה סבירים למורים המפוטרים, מבלי לפרוץ את מסגרות התקציב. אילו נאותו ראשי האוצר לשבת למשא ומתן עם המורים בשלב מוקדם יותר, ייתכן שהפתרון היצירתי היה עולה גם הוא קודם. אז, היתה נמנעת השביתה, והכעס על המורים מצד הציבור - נחסך.
הנה, גם בעקבות השביתה הזו לא חל השינוי המהותי המקווה. במידהרבה, הצליחה הממשלה לכופף את ארגון המורים, ושוב לא התקיים דיון ממצה על מצבהמורים והחינוך בישראל. דיון כזה הכרחי - ועכשיו, לפני שיהיה מאוחר ונמצא את כלהמורים פונים עורף למוסדות החינוך.
בא לשכונה ביריון חדש
מאת: דניאל ברנבוים
הפעם זה היה צפוי. אם בשנים עברו בילינו את אוגוסט בתהיה אם תהיה שביתה או לא, הרי שהפעם השאלה היתה רק עד מתי היא תימשך. אחד האבסורדים הכי גדולים במדינת חלם: כל שנה, באופן קבוע, המורים מאיימים להשבית את פתיחת שנת הלימודים אם לא ייענו תביעותיהם. הפעם ניצח על תזמורת הכוחניות בריון חדש: רן ארז, יו``ר ארגון המורים העל-יסודיים. הסיבה להשבתה: פיטוריהם של מורים לא חיוניים וקיצוץ בשעות הלימוד. ככה זה: במדינה שמתנהלת כמו החצרהאחורית של שכונת מצוקה - כל בעל שריר הוא מלך.
בגלל המצב הכלכלי הקשה, הוחלט לפטר 737 מורים, לקצץ במשרתם שלמאות אחרים, לקצץ בשעות הלימוד ועוד. רן ארז, שכנראה התקנא ביכולתו של עמיר פרץ להחזיק את המדינה במבושיה, החליט בקלות רבה מדי להשאיר את הילדים בבית. ארז שכח, שמרבית העובדים במדינה אינם מאוגדים תחת מטריית הגנה שתשאיר אותם במקומות העבודה: בצעד אבסורדי במיוחד, הוא בחר לדאוג למורים המפוטרים, על חשבונם שלהורים רבים שישארו בבית עם ילדיהם המושבתים, ובכך יסכנו את מקום פרנסתם שלהם עצמם.
במופע מלדורמטי בטלויזיה, התיימר רן ארז להיות גואל העם, אולפחות מוריו המפוטרים, וזעק שלא יעלה על הדעת לפטר סתם כך מורים, לקצץ לאחרים בשעותיהם, ולקצץ לילדינו בשעות הלימודים. ``דאגתו`` זו לחינוך ילדינו כמוה כסוחר הבגדים שרוצה שתושבי העיירה ייראו טוב, אבל בבגדיו. השביתה עצמה מקצצת שעותלימוד ופוגעת במורים שנשארו במערכת. ארז דואג לפרנסת המורים - לא לחינוך הילדים. גם כשנמצא פתרון למרבית המפוטרים, נותר סלע המחלוקת על 50 מורים בלבד, והבחור כארז נבח בטלויזיה כי ``מילה שלו - התלמידים לא יחזרו לספסל הלימודים עד שיימצא הפתרון``. לעמיר פרץ יש עוד הרבה מה ללמוד ממנו על בריונות.
ארז עושה מה שכל יו``ר ועד כוחני חושב לעשות ברגע ש``דופקים`` את עובדיו - ומוריד את השאלטר. מפחיד לחשוב מה היה קורה אם כל יו``ר ארגון במדינה שהיה חש את חרב הקיצוץ בעורפו היה נוהג כארז. קיצוץ בנמלי התעופה - אין יוצא ואין בא. קיצוץ במשרד הבריאות - והרופאים לא מתייצבים למשמרתם. קיצוץ במשרדהפנים - וכל משרדי הממשלה שובתים עד שימולאו כל תביעותיהם, או לפחות עד שיסופקו גחמותיו האישיות של יו``ר הארגון. אלא שהאבסורד כאן היה ניכר כל כך, שהסתדרות המורים לא הצטרפה לשביתה ומנהלי בתי הספר הביעו את התנגדותם לה, כאילו מצוקת המורים כלל לא בראש מעייניהם. אפילו חברי הארגון לא רצו לשתף פעולה. מורים רבים דיברו בגלוי בתקשורתעל רצונם לחזור ללמד, חלק מבתי הספר שברו שביתה ובאחרים, הציעו לארז לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפס.
ב`הפוך על הפוך`, יצא הארגון בקמפיין הסברה רחב היקף, באמצעות שילוט חוצות ותשדירים בטלויזיה וברדיו, על מנת לעורר את דעת הקהל להשלכות הקיצוץ בשעות הלימוד, תחת הסיסמא: ``חייבים להציל את ילדינו, משקיעים בחינוך ועכשיו``. במצב הכלכלי הנוכחי, ובעיקר נוכח השביתה, גורם הפרסום הזה בעיקר לאנטגוניזם. הוא ניתפס כניסיון נוסף להציל - לא את הילדים, אלא סקטור תעסוקתי אחד על פני כל האחרים, וכל השאר - ממבו-ג`מבו.
משרד האוצר ומשרד החינוך מחד וארגון המורים מאידך עמדו, כשידו שלכל צד מרחפת מעל האקדח, מחכים לראות מי ימצמץ ראשון - ובדיוק כשנדמה היה שזהימשך לנצח, הסתיימה לה השביתה באיבה. ביום שני בערב, אחרי יומיים של שביתה, ישבו רן ארז והממונה על השכר באוצר וסיכמו בפשרה על מה שהיו יכולים לסכם כבר לפני חודשיים - אם רק היההגיון בכל המאבק המיותר הזה. ממשרד האוצר נמסר, שהפתרון שהתקבל הוא בדיוק זה שהוצע ביום חמישי, שלושה ימים לפני תחילת הלימודים. מעניין ומוזר - פתרון שלאצלח לפני תחילת שנת הלימודים, נמצא יעיל כמה ימים מאוחר יותר. וכך, כמו כל שנה, יצאה אל הדרך השביתה, במקום שנת לימודים מסודרת.
שביתה היא כלי ששמור לסקטור של עובדי המדינה. בסקטור הפרטי, יכולתו של עובד לעמוד על זכויותיו פחותה בהרבה. הזכות לשבות, כשהיא נלקחתומנוצלת באופן ציני ומכוער, מאיימת לערער על שאריות היציבות הכלכלית בארץ על ידיפריצת מסגרות תקציביות הכרחיות. מי שהכוח לשבות בידיו, הכרחי שתהיה לו גם ראיהמערכתית. אחרי הכל, קיצוץ במשרד החינוך לא נועד כדי להעביר כספים למשרד ההומורוהסאטירה הממשלתית, או לארגון הסטנדאפיסטים של ישראל. מקצצים - כי אין. אם יו``רארגון המורים איננו מסוגל להגביל בעצמו את הכוח שבו הוא משתמש, נידרשת בדחיפות חקיקה, שתשווה את תנאיהם של עובדי המדינה לתנאי העובדים בסקטור הפרטי,
בין השאר - על ידי הגבלת האפשרות לשימוש בנשק השביתה.
