כל אחד וטעמו: האחד משוטט ברחובות, השני בקזינו, השלישי מטייל באוטובוס תיירים ואחרים במכונית שכורה או בטיול מאורגן. והעיקר - מתארגנים בקבוצות, בבית, בטיול או במלון.
אני ובעלי - גדי מטיילים לבד. בעצם לא לבד אלא האחד עם השנייה. קמים מוקדם בבקר וחוזרים מאוחר בערב. הפעם נסענו באוטובוסים האדום והכחול העוצרים באתרי התיירות. אפשר לרדת ולעלות על האוטובוס הבא כעבור חצי שעה או שעה. נסענו, עלינו, ירדנו ולא הספקנו לבקר בכל האתרים, אז הארכנו את היום וחזרנו באוטובוס מקומי. הדיל ליומיים באוטובוס תיירים הוא 20 יורו + שיט מסביב לחצי מהאי, וכרטיס אוטובוס עולה 54 סנט בלבד. אוטובוסים ציבוריים אינם מגיעים לכל מקום ושעת הסיום שלהם היא בסביבות 6. לא הייתי מתסמכת על מכונית שכורה: א. כי נוהגים בצד שמאל וב. מפני שהדרכים ממש גרועות, העומס לעיתים אדיר ובערים הכבישים צרים ולמרות זאת המכוניות חונות בשני צידי הכביש.
שכחתי לציין שבחצי השנה האחרונה אני מתהלכת עם מקל, בעיקר בטיולים ארוכים ובחו"ל. ה"נכות" הזמנית מתקבלת בצורה זו: עוקפים אותי מימין ומשמאל בכל תור, מדברים עלי מאחורי, כאילו איני שומעת, מציעים לי עזרה (בדרך כלל לא בזמן) או כסא גלגלים (נכון שהשתמשתי בו, אבל החלטתי להיגמל לפני 3 חודשים), ולא, אף פעם לא מתענינים ממש בשלומי..
הטיול העצמאי מבטל את הצורך בהצטדקות (איך יצאת לטייל כשאינך מסוגלת ללכת?) ולא מונע מני לטייל בכל האתרים, בקצב המתאים לי.
אז היינו בכל האתרים ובקרנו ביסודיות: במערה כחולה (שייט מדהים), במקדשים הנאוליטים, במחנה צבאי בריטי שהפך למרכז לאומני זכוכית, כסף וזהב, עץ ואבן. בקרנו במוזיאון האכיאולוגי המעניין בוולטה וגם בתערוכה של עבודותיו של הצייר הצ'כי/אמריקאי מוכה, השתתפנו בתהלוכה של קרנבל התחפושות המיועד לילדים ולמבוגרים, ובקרנו בעתיקות בפואנה. לא הצלחנו להיכנס לאתר היפוגנום שבו קברים שנחפרו במשך כאלף שנה ולפני שלושת אלפי שנים - כי צריך להכין כרטיסים לפחות שבועיים מראש. לחפירות הללו נכנסים 80 אש ביום ב 8 קבוצות.
נסענו גם לאי גוזו, שם לא ראינו את החלון שסותת על ידי המים והרוח בים ולא היינו באי הקטן ולא ראינו שם את הלגונה הכחולה.
טיילנו ברחובות הכפרים והערים, אכלנו במסעדות מקומיות (ללא התלהבות יתירה) ובעיקר התרשמנו מהאנשים. את או אתה עומדים ברחוב, מתלבטים ומיד ניגש אליכם מישהו ומציע את עזרתו. וכל הסבר - הסבר. אי אפשר לטעות..גם הנהג, העובד במלון כולם מתנהגים בצור אדיבה ומשתדלים. לא תמיד מצליחים למלא את המשאלות, אבל רצון טוב וחיוך ישנם. הם מדברים אנגלית ומלטזית - הדומה לערבית.
והישראלים - השיחות בין הישראלים הם כאלה: היכן הייתם היום ולאן אתם מטיילים מחר. כמה שילמתם עבור הדיל / הארוחה / הטיול וכו'. לשאלה היכן הייתם: היינו במערה הכחולה. שתתם בסירה? לא, הים סער. כלומר לא הייתם במערה הכחולה? לא היינו ליד.. וכך הלאה. וגם הסבר: לא צריך להיות בכל המקומות.
בהחלט לא. תלוי מה מטרת הטיול.
אבל אם כבר נוסעים, כדאי אולי להכיר את המקום ולא לבלות בקזינו..
נילי גולן
