מי שעקב אחרי הסדרה של אמנון לוי "השד העדתי", לא יכול שלא לתת דעתו עד כמה השיח שלו ושל מרואייניו מזכיר בפרטיו את השיח האנטישמי שנפוץ עד היום ברחבי אירופה וברחבי העולם המוסלמי: היהודים הם עילית, הם שולטים על הכלכלה, הם תופסים את כל מקומות העבודה המועדפים, הם תופסים את המקומות "שלנו" באוניברסיטאות וכו'.
החלף את המילה "יהודים" ב"אשכנזים", והרי לך השיח המדויק של הסדרה "השד העדתי".
ומה היה הפתרון של האנטישמים? אלימות! וזה בדיוק הפתרון שמציעים מרואייניו של אמנון לוי (בעידוד ובחיוך של הסכמה של אמנון לוי עצמו!): כך מציע עו"ד ציון אמיר, כך מציע גם פרופ' יהודה שנהב, ועוד רבים אחרים.
כספתח באו צעירים והחליפו את השלט ברחוב אלנבי – לרחוב הבאבא סאלי, שהרי ידוע שאלנבי היה אשכנזי ארור שביקש לדכא ספרדים, ואילו באבא סאלי הוא גאון ישראל לגאווה ולתהילה שנשא שתי נשים והנציח פרימיטיביות של קמיעות ומים קדושים. אהובה עוזרי צורחת בבוז על האשכנזים שמלמדים את ילדיהם לנגן על פסנתר במקום להקיש על פחי זיתים, הקשה שגורמת לה נחת עד דמעות, ושיתפוצצו האשכנזים.
כדי להבין את כעס הגויים כנגד היהודים באירופה, צריך לערוך סקירה של הגאונים ששינו סדרי עולם, גאונים שקמו מבין היהודים (או ממוצא יהודי). די אם נזכיר מעט מזעיר: איינשטיין, פרויד, קפקא, שניצלר, שלום עליכם, בשביס זינגר, סול בלו, בוריס פסטרנק, רוברט אופנהיימר, אדוארד סאלק, מרטין בובר. האוכלוסייה היהודית היתה עירונית, והעילית התעסקה באמת במסחר ובכספים, כי החקלאות היתה אסורה להם – הוסף לכך את המסורת היהודית שהמובחר בה הוא הלמדן, והרי לכם יתרון עצום ביחס לאוכלוסייה המקומית. מספר עצום של חתני פרס נובל במאה העשרים, בלי שום יחס לאחוז שלהם באוכלוסייה – היו יהודים אירופיים וצפון-אמריקאיים. אף חתן פרס נובל איננו יהודי שגר בארץ מוסלמית.
אלו הן העובדות: בארצות האיסלאם, ובעיקר במרחב הערבי, היתה במשך מאות שנים, והווה עד היום – שממה תרבותית מבהילה: הביטו סביב ותאמרו בהן צדק – מי מוכן שבארץ שלנו תהיה תרבות כמו בסוריה, עיראק, מצרים, לוב, אלג'יר, או סעודיה, שם אישה צריכה להיות מכוסה מכף רגל ועד ראש, אסור לה לנהוג, ואסור לה לצאת מהבית בלי ליווי גבר? מי רוצה תרבות כמו באפגניסטן, שם יורים בילדות שמבקשות ללמוד לקרוא? אני מאוד מקווה שגם אחינו מעדות המזרח, שאינם נמנים על עסקני הקיפוח, לא מוכנים שתהיה להם כאן מדינה כמו בסוריה או בעיראק.
צריך לעמוד באומץ מול העובדות: יש פער ענק בין יכולת ההתמודדות עם המודרנה של יהודי אירופה וצפון אמריקה ובין יכולת ההתמודדות הזאת של יהודי ארצות האיסלאם. יהודי אשכנז אינם אשמים אם נולדו להורים משכילים, ואלה שלחו אותם לאוניברסיטאות. לעומתם, הילדים שנולדו, לדוגמה, להורים מיוצאי תימן חותנו בגיל 12, ולבנות לא ניתן כלל רשות ללמוד לקרוא. לגבר אחד היו יותר מאישה אחת, ואת הילדות ממש מכרו לזקנים שהירבו במחיר. יש עדות של שושנה נדף-בסין, שהיתה עוברת בין הקיבוצים והמושבים כדי להשיג כסף כופר לגברים זקנים שישחררו את כלותיהם הילדות במתן גט, כדי שאלה תוכלנה ללכת לבית הספר. האם זאת התרבות שיהודה שנהב רוצה שנחזור אליה?! וזה לא קרה רק בתימן – בספר של סמי מיכאל "ויקטוריה" אתה מוצא שממה תרבותית מבהילה: רק גיבור אחד בספר זה יודע לקרוא ולכתוב, לכן אין שום ציון על המצבות בבית הקברות, האישה מדוכאת עד עפר ומוכה, והגבר מבלה ב"תיאטרו" – מילה מכובסת לבית פגישות.
בסוף המאה העשרים שטף את המדינה גל עכור של התקוממות מזרחית אלימה, שהשיח שלה היה אנטישמי ממש. אזכיר כאן "פנינים" אחדות: צ'רלי ביטון שלח מכתב לשלטונות ברית המועצות בדרישה להפסיק את עליית יהודי רוסיה, כי הם עושקים את יהודי המזרח.
אחיו, דוד ביטון, הכריז כי האשכנזים אינם האחים שלו. מוני יקים טען שהאשכנזים הם בכלל לא יהודים – הם צאצאי המונגולים והטטרים. הוא דרש מאנשי אש"ף בפאריס להפגיז את הקיבוצים של האשכנזים, ולא את עיירות הפיתוח, שם גרים בני עדות המזרח. האשכנזים גנבו את התיאטרון והאוניברסיטה (ואני הייתי סבור ש"הבימה" הוקמה ב-1917 במוסקבה, והאוניברסיטה העברית הוקמה ב-1925 בירושלים, כשכל מוריה היו אקדמאים שהגיעו מאירופה – זאת גניבה?!) תקווה לוי טענה בתוקף שכאן צריכה לקום באופן טבעי תרבות ערבית (השם ישמור!!!). התרבות האשכנזית היא נגד הטבע! שלמה צדוק התראיין אצל אלי תבור, ואמר מפורשות שהוא עומד לפתוח באש באשכנזים, בלי שום נקיפות מצפון. כשאהרן אבו-חצירא הורשע בגניבה, טענה משפחתו שזאת שואה ספרדית (לא פחות!!!), שבורג וזיגל הם ראשי המאפייה של הנאצים נגד המרוקאים. הפתרון הוא חיסול האשכנזים. כשאריה דרעי הורשע בגניבה ובשוחד (השופט שלו היה מזרחי!) טענו שהאשכנזים עשו לו משפט דרייפוס!
שיא הזוועה היה כאשר הורשע אהרן אבו-חצירא – קירות "הבימה" ובתי כנסת אשכנזיים היו מרוחים בגרפיטי: "אשכנזים לבוכנוואלד", "אשכנאצים".
כאמור, הבאתי כאן רק פירורים משפע הבלע והרשעות שעסקני הקיפוח הפיקו מנבכי שנאתם. מי שרוצה לקרוא דברים אלה בפירוט עם ציטוטים מדויקים ומראי מקום – מוזמן לקרוא את ספרי "עסקני הקיפוח – שיח של הסתה וגזענות" [ירון גולן, 2000]. הלוואי שספר זה היה מגיע לידיו של אמנון לוי...
ובכן, אמנון לוי מעוניין לחזור אל השיח האנטישמי, הוא מעוניין באלימות כנגד אחיו האשכנזים, רק משום שההיסטוריה העניקה להם גם קטסטרופה שאין לה אחות בכל תולדות האנושות – אך גם יתרונות להתמודדות עם דרישות המודרנה. ייזכר שמו של אמנון לוי לדיראון עולם על המעשה המתועב שעשה.
אהוד: כשאני קורא או שומע דברים מפי פרופ' יהודה שנהב, אני מתייחס אליהם בדרך-כלל באותה מידה של אמון שבה אני מתייחס לדברי התעמולה של בני-דודינו, ואני גם חושש שבדרך-כלל דבריו מגמתיים מאוד מאוד מאוד.
ויקיפדיה - משה גרנות משה גרנות (גרינברג) (נולד ב-30 בינואר1939) הוא סופר, סופר ילדים, מבקר, מסאי ועורךישראלי.
מתוך: חדשות בן עזר מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח - אהוד בן עזר גיליון מס' 868
